הרקע לברכת נשמת כל חי

נשמת כל חי הוא פיוט הכלול בתפילת שחרית בשבתות ובחגים. תפילת "נשמת כל חי" נאמרת גם בליל הסדר וכלולה בהגדה של פסח. התפילה נאמרת גם על ידי יחידים שניצלו מצרה. ישנה מסורת בשם רבי יהודה החסיד שלפיה התחייבות בעת צרה לומר "נשמת כל חי" לאחר ההצלה, היא סגולה להינצל מצרה.

מקורו של הפיוט נתון במחלוקת. הפיוט, בנוסח הקרוב לזה המופיע כיום בסידורים, נמצא כבר במשנה תורה לרמב"ם ובדילוגים של וכו' בסדר רב עמרם גאון (הקטע מ"מי ידמה לך" עד "ובקרב קדושים תתהלל" חסר לגמרי מסדר רב עמרם גאון). חלק מתפילת נשמת כל חי, הפותח במלים "ואילו פינו מלא שירה כים", תוקן בזמן המשנה, והשתמשו בו לברכת הגשמים. חלקים אחרים של התפילה מוזכרים כבר בתלמוד במסכת פסחים (דף קי"ח) שם מצוינת דעת רבי יוחנן ש"ברכת השיר", שעל פי המשנה יש לאומרו בליל הסדר, הוא מ"נשמת כל חי" עד "לך לבדך אנחנו מודים", שהוא החלק הראשון של תפילת נשמת בנוסח של הסידורים בימינו. הדעות חלוקות האם רבי יוחנן התכוון לכל תפילת נשמת ורק ציין חלק ממנה, התכוון שרק את החלק הראשון של נשמת יש לומר בליל הסדר, אולם הכיר את כל תפילת נשמת, או שמא כלל לא הכיר את כל תפילת נשמת כיחידה אחת.

פירוט הדינים לפי מנהגי העדות ניתן לראות במדור הלכות ומנהגים באתר זה.